בשנות ילדותי לא זכור לי שמישהו התעסק יותר מדי באוכל בריא.
הממרח המככב בכריכים בגן הילדים היה שוקולד השחר,בקיטנה חילקו לנו לחמניה מקמח לבן ושקית שוקו לשתיה (מפוצצת בסוכר רחמנא ליצלן) בכל בוקר ואף אחד לא צעק חמאס.
אפילו בקבלת שבת בגן חילקו סוכריות עגולות צבעוניות מתוקות מתוקות וחזקות (שאין לי מושג איך לא שברו לנו את שיני החלב העדינות) שמאוחר יותר התחלפו בטופי מדביק שיניים והיה פטל, זיפ, קולה קריסטל ובירה שחורה של מאלט ומי בכלל שתה מים?!
כל הפרסומות מכרו לנו חטיפים, מעדנים עטירי קלוריות וסוכר וקרטיבים חדשים של שטראוס וויטמן, מישהו זוכר את ארטיק מיסטר דונאל דאק?
ולא הייתה לנו מיקי חיימוביץ שתעשה לנו נו נו נו ותראה לנו בכמה כפיות סוכר אנו מפטמים את ילדינו שאנו נותנים להם כוס שוקו תמים בארוחת הבוקר. לא הייתה רשת גועשת בדיאטניות ותוכניות הרזיה .. טוב.. עוד לא הייתה בכלל רשת או מדעות לנושא.
הפעם הראשונה שעניין אותי ללמוד קצת את נושא התזונה הייתה בתקופת הריוני הראשון. קראתי ספרים על תזונת תינוקות והקניית הרגלי אכילה נכונים. והחלטתי לגדל את ביתי על תזונה בריאה יותר. על פי עצת הספרים, בשנה הראשונה לחייה לא חשפתי אותה לשום חטיף או שתיה מתוקה. הטעם המתוק היחיד שחוותה היה במנת הפירות היומית. להרגל זה היה הסבר, שילד שלא נחשף בשנתו הראשונה למתוק, תהיה פחות תאווה למתוקים לכשיגדל.
טענה זו הוכיחה את עצמה. בכורתי היום בת 19, ומעולם שוקולדים ומתוקים לא היו חביבים עליה כמו על אחיה הקטנים ששם כבר היה לי יותר קשה לא לחשוף אותם היות ואחותם הגדולה כבר נחשפה.
הצעדים היו קטנים, בעיקר שמתי לב על אבות המזון שהילדים צריכים לקבל, תזונה מגוונת והגבלה של חטיפים.
הייתה לנו מגירת חטיפים גדולה, אבל הילדים ידעו שמותר חטיף אחד ביום.
אנחנו המבוגרים פחות הקפדנו אם בכלל.
עם השנים, הלידות ופה ושם קילוגרמים עודפים, שבתי להתעניין בתזונה, ללמוד שיטות חדשות ולקרוא ספרים בנושא.
פחות נמשכתי לדיאטות כסאח למניהם כמו דיאטת הכרוב והלחם. ראיתי בנות שיורדות ומעלות הכל חזרה ויותר, והבנתי שמשהו לא עובד שם.
לפני עשר שנים נתקלתי בספר “אלטרנטיבה לדיאטה” של ד”ר מרילין גלנביל, שם התוודעתי לראשונה לתזונה טבעית, לא מעובדת. זה היה זר ומוזר, כי לא הכרתי את רוב הרכיבים והמוצרים שהזכירה. המתכונים נראו מעט תפלים, אך הבנתי שכאן טמון “הסוד הגדול”. צריך ללמוד לאכול בריא.
דיאטה היא זמנית וגם התוצאות שלה זמניות, הרי אי אפשר לחיות לנצח על תפריט מוגבל וברגע שתגיעי למשקל היעד ותחזרי לאכול כבעבר, אין שום סיבה שלא תעלי חזרה את כל מה שהורדת.
מאז קראתי המון, השתתפי בסדנאות והתנסיתי בבית.
בצעדים קטנים והדרגתיים הוצאתי מהבית “אויבים” והכנסתי במקומם תחליפים טבעיים ובריאים.
עם קצת יצירתיות שידרגתי מתכונים לבריאים יותר ויצרתי חדשים. כמעט כל מתכון, אפשר לשדרג ולמצוא לו תחליפים בריאים .
גולת הכותרת הייתה כשהילדים עצמם אימצו הרבה מההרגלים החדשים ואפילו התאהבו בהם.
היום לאחר עשר שנים, שבתי לקרוא את הספר “אלטרנטיבה לדיאטה” ואחרי השינוי האדיר שעשינו בבית, הוא כבר לא זר, אלא להיפך, טבעי וחלק מאורח חיינו.
אך האם יש קשר בין תזונה טבעית וירידה במשקל?
יש לא מעט גורו לתזונה הגורסים כי אם תעברו לתזונה טבעית ולא מעובדת תרדו במשקל באופן טבעי ולא תצטרכו שום דיאטה או ספירת קלוריות. מנסיון שלי זה לא ממש מדוייק.
ההגיון העומד בבסיס טענה זו היא, שמי שהיתה מכורה לסוכר, חטיפים ומאפים, ברגע שתוריד מהתזונה שלה מאפים, סוכר, משקאות קלים וג’אנק פוד, מן הסתם באופן טבעי צריכת הקלוריות שלה תופחת בצורה משמעותית ובנוסף למעיים יהיה קל יותר לעכל מזון טבעי וכך גם חילוף החומרים שלה יואץ וישתפר, כל אלו יובילו לירידה במשקל.
אך אם הורגלתן בכל ארוחה להעמיס כמויות מזון גדולות על הצלחת ואפילו לקחת תוספות, תהיו בבעיה. אי אפשר לאכול כמויות של מזון ללא הגבלה רק כי המזון טבעי או בריא. גם כאן צריך להקפיד על כמויות סבירות.
דוגמא להמחשה:
גם ללחם מקמח מלא יש קלוריות ודי זהות ללחם מקמח לבן, ההבדל בינהם הוא שהלחם הלבן ערכו התזונתי נמוך מאוד ביחס ללחם המלא, יש בו כמות מעטה של סיבים תזונתיים, הוא נטחן רק מהחלק העמילני של החיטה והוא דל ברכיבי תזונה. לחם מקמח מלא ישביע אתכם יותר מלחם לבן ולפרק זמן ארוך יותר והיות ולחם מחיטה מלאה לא עבר עיבוד, הוא קל יותר לעיכול ולגוף קל יותר להפטר ממנו.
אין ספק שהרבה יותר פשוט לרזות ולשמור על המשקל כשאתן מקפידות לאכול מזון טבעי ולא מעובד, במקרה שאתן גם שומרות על כמויות סבירות, אכן אין צורך בספירת קלוריות ובמשמעת נוקשה. זה באמת לא קשה, צריך לעשות את המעבר בהדרגה ולאט לאט להבריא את הבית ואת גופכן ועל זה ארחיב בפוסט נפרד.
אם הפוסט תרם לכן, או אם יש לכן שאלות, אשמח שתכתבו לי כאן בתגובות 🙂
