השנה האחרונה הייתה אחת השנים העמוסות ביותר שחוויתי אי פעם.
בשנה הזאת הבנתי שכדי להרגיש חיה, אני חייבת לעשות כמה דברים במקביל, כמובן רק דברים שאני אוהבת. אבל השנה הזאת נראה לי שקצת הגזמתי..
את שנת 2018 התחלתי עם 16 קילו פחות במשקל. מלבד הקילוגרמים שירדו, ירדו גם המון אמונות מגבילות שדבקו בי במהלך השנים, מה שאפשר לי להתחיל להגשים חלומות.. ככה בצעדים ובביסים קטנים.
כבר היה לי את הבייבי שלי, הבלוג החדש שלי שנפתח בסוף 2017 ועוסק בשינויים בחיים, והייתי בעיצומן של לימודים לקריירה חדשה ומרגשת.
במהלך השנה גם מיסדתי את הקשר עם בן זוגי בצורה אותנטית וחווייתית במיוחד שכללה יום צילומים זוגיים בסגנון תקופות (הגשמת חלום ישן).
ואז הגעתי להחלטה שהפתיע אפילו אותי, החלטתי שגם אזור המגורים שלי זקוק לשינוי אבל הפעם נרחב יותר, לא מארבעה לחמישה חדרים, לא מהרחוב הזה לרחוב ההוא.. החלטתי לעזוב את העיר האהובה עליי, בה חייתי ב – 22 השנים האחרונות ולעבור עם משפחתי 40 קילומטרים צפונה ולגור בישוב. לחוות חיים קצת אחרים. באופן מפתיע.. כל המשפחה זרמה איתי.
מטורף.. לא? כל כך הרבה שינויים בשנה אחת..
אבל רגע לפני סיום השנה.. ממש בתחילת דצמבר, תוך כדי שאני מאזינה להרצאה על סיכום שנה ותכנון השנה החדשה מאחת הנשים שאני מאוד מעריכה ומעריצה, עלה בי רעיון אדיר למיזם חדשני ופורץ דרך שיכול לחולל מהפך ולעזור להרבה אנשים.
משהו שהיה בפנים המון שנים ובגלל אמונות מגבילות שאפפו אותי גם נשאר עמוק בפנים. אך משפט אחד שאמרה הקפיץ בי את אותו רעיון מחדש, רק שעכשיו הוא היה חזק וברור.
בשביל להקים את המיזם הספצפי הזה ולהפיח בו חיים, ידעתי שאני זקוקה לשותף, אחד עם אנרגיות זהות לשלי, שיש בנינו כימיית יצירה מטורפת. ומיד ידעתי אל מי לפנות. חבר ותיק שתמיד ידעתי שיום יבוא ונעשה משהו טוב יחדיו.
הוא אדם כל כך עסוק, תמיד מקיף את עצמו בפרוייקטים ולא ידעתי אם בכלל יזרום אותי, אם יהיה לו זמן לטירוף שפקד אותי. קבענו להפגש, סיפרתי לו בהתלהבות והוא ישר נסחף איתי בהתרגשות.
אז אנחנו כבר בינואר 2019 ואנחנו שקועים עמוק במיזם המדהים שלנו. מבטיחה לספר פרטים בהמשך.
רק כשישבתי עם עצמי והעליתי על הכתב את כל מה שעברתי השנה, נדהמתי כמה דברים הספקתי לעשות ובשום רגע לא הרגשתי שאני קורסת. עמוסה כן.. תקופות שיותר, במיוחד בסיום סימסטר. אבל בהחלט לא קרסתי והכי חשוב נהניתי מכל רגע.
לעומת זאת בשנים קודמות חצי מהדברים הללו היו יכולים לרסק אותי והסיבה לכך היא מצב אנרגטי.
כשהאנרגיות שלנו גבוהות, האדרנלין זורם וחדוות היצירה שלנו בשיאה, אין דבר שיכול לעמוד בפנינו. אנחנו מתנהלים כאילו יש הרבה יותר מ 24 שעות ביממה.
הבעיה היא, מה קורה כשהאנרגיות בנפילה.
כשאני חסרת אנרגיות, אני ממש קפואה, לא מסוגלת לעשות כלום. רק דברים טכניים השרדותיים.
כדי להיות כל הזמן בעשייה צריך לשמור על אנרגיות גבוהות ומצב רוח חיובי.
אז איך שומרים על אנרגיות גבוהות ?
מן הסתם גם לאנשים הכי אופטימיים יש נפילות במצב הרוח וקולות שליליים שאומרים להם שהם לא יצליחו וחבל בכלל לנסות.. כי הם סתם יתאכזבו וירגישו לוזרים ואז האנרגיות שלהם באדמה.
אחת השיטות העיקריות שאני משתמשת בהן לשמירת אנרגיה גבוהה, היא שיטת ההודיה. ואני משתמשת בה על בסיס יומי.
פעם אחת באופן קבוע, בכל בוקר כשאני מתעוררת, דבר ראשון אני מודה. והמצב השני שאני משתמשת בשיטה הזאת, היא כאשר משהו קורה במשך היום שמוריד את האנרגיות שלי, מכניס אותי למצד של דכדוך, אני לא נותנת לעצמי להיות שם יותר מדי זמן, אני פשוט מפנה לעצמי שתי דקות, עוצמת עיניים ומודה על כל מה שיש לי בחיים. מודה על כל מה שיש לי, אבל לא סתם בצורה טכנית. אני ממש חושבת ומדמיינת באותו מעמד את כל הדברים שאני מודה עליהם, תתפלאו לגלות שגם האנשים הכי פסימיים שבינינו כשיחשבו על זה לעומק.. יבינו שיש להם הרבה על מה להודות.
זה יכול להיות על הילדים שיש לנו, קורת גג שאנו חיים בה, בן זוג תומך, פרנסה (גם אם כרגע זאת לא עבודה חיינו) בריאות איתנה ובכלל גם על הדברים הבסיסיים כמו האפשרות להתעורר בכל בוקר ולחיות את החיים, לראות דברים יפים, לטעום, להשתמש בחלקי גופנו ועוד. תמיד תזכרו שיש אנשים שאין להם את היכולות הללו.
מה שקורה כשאנו נמצאים במצב של הודיה, זה משנה לנו לגמרי את התדר, מעביר אותנו לתדר גבוה, בגישה חיובית וחיוך על הפנים.
כשאתם באנרגיות גבוהות רוב הזמן, אין סיכוי שלא תצליחו להגשים כל דבר שרק תחפצו בו.
אז זה הזמן להכנס להודיה ולתכנן איך תראה שנת 2019 שלכם.
ואם יש לכם שיטות נוספות לשמירה על אנרגיות גבוהות, אנא שתפו כאן למטה.
