בשני העשורים האחרונים הייתי עסוקה לפרקים בחיפוש אחר הייעוד שלי.
כן.. כן.. גם אני רוצה לממש את הייעוד שלי, לקום בבוקר בתחושת שליחות עם אנרגיות מטורפות ולהרגיש שאני מצילה אנשים או שלפחות מסייעת להם.
להרגיש שהיום עובר לי בלי שאשים לב ושלא אחכה ליום חמישי בבוקר כדי לפצוח בשיר האגדי.. “היום יום חמישי..”
קראתי את כל הספרים של רובין שארמה: “גלה את יעודך” ו “הנזיר שמכר את הפרארי שלו”, קראתי אינסוף מאמרים ואפילו השתתפתי באיזו סדנה בנושא.
אבל הייעוד לא התגלה.
זה לא שחיפשתי ללא הרף במשך עשרים שנה, לעיתים ויתרתי. התייאשתי. התעייפתי ושקעתי שוב בעבודתי השגרתית.
פניתי פעם למישהי שפרסמה שיש לה קורס ממוקד לגילוי הייעוד האישי שלנו, באותה התקופה (גם היום) הפייסבוק היה מוצף בכאלה שגילו את ייעודם וצעקו אותו אל תוך הפיד שלי.
היא פרסמה פוסט בו ציינה שגילוי הייעוד כל כך פשוט שאנו יודעים אותו היטב עמוק בתוכנו, אנו רק צריכים להזכר מה אהבנו לעשות כשהיינו ילדים תמימים ורכים, עוד בטרם נפשנו הרכה הושחתה על ידי פרידגמות מגבילות ומבוגרים שמכוונים אותו למקצועות מסויימים.
וכי מה רציתי בתור ילדה? רציתי לחקות את כל מה שהמבוגרים בחיי עשו. דודתי האהובה הייתה פקידה בבנק, אז רציתי לעבוד בבנק, אהבתי לנעול את העקבים הגבוהים של אימי ולהגיד לבובות שלי שלא יתלחששו בזמן שאני כותבת על הלוח, כי יש לי עיניים בגב.. אז אולי רציתי להיות מורה? גם היה לי כן כזה של ציירים וניסיתי לצייר פורטרט וכתבתי יומן, קצת שירים וסיפורים, רציתי לעקוב אחרי שכנים ולחקור אולי מישהו מהם מרגל או מתחזה כמו בשבעייה הסודית שכל כך אהבתי לקרוא, אז איך לעזעזאל כל זה קשור לייעוד שלי???
אז אולי אין לי ייעוד?
וזה לא שרק חיפשתי תיאורטית, גם למדתי והתמקצעתי בחיפוש אחרי הייעוד שיכבוש אותי ויהפוך אותי לפצצת אנרגייה שרק מחכה להנץ החמה כדי לקום בוקר בוקר ולממש את הייעוד שלי.
אז פחות או יותר ידעתי שיש שני תחומים עיקריים שאני נמשכת אליהם, התחום הקריאטיבי והתחום הטיפולי.
בתחום הטיפולי למדתי גישור והתמחות בגישור משפחה וחיזקתי את התחום בקורסים רבים בפסיכולוגיה באו”פ ואפילו הוצאתי תחת ידי מספר הסכמי גירושין מכובדים והוגנים.
בתחום הקריאטיבי למדתי כתיבה יוצרת, ותסריטאות, למדתי עיצוב גרפי ומכל הלימודים הללו מאוד נהניתי. חיכיתי לכל שיעור בכיף, הכנתי עבודות, מבחנים, פרוייקטים והייתי מאושרת באותם זמנים, אז אולי הייעוד שלי הוא ללמוד וללמוד ו… ללמוד?!
ואני חשבתי שגם אתפרנס מהייעוד שלי, אבל נראה שהייעוד שלי רק מייצר הוצאות..
נזכרתי במשפט של אמא שלי כששמעה על הפעם האחרונה שיצאתי ללמוד (זה כמובן לא היה מזמן) ” נו.. ומה יצא לך מזה?”
אז לא.. אני לא נולדתי עם ייעוד, והוא גם לא התחוור לי בשנות נעוריי ולא אחרי צבא, לא אחרי שנישאתי, לא אחרי שילדתי וגם לא בהמשך..
אבל אני מאוד אוהבת לעזור לאנשים ולעודד אותם להגשים חלומות, לעזור להם לפתור בעיות ואני אוהבת לכתוב וליצור, אוהבת אסתטיקה ועיצוב ומאוד אוהבת ללמוד דברים חדשים. כזאת אני, איזה כיף פשוט להודות בזה. אני לא ממוקדת בתחום אחד, אני אוהבת כל מני תחומים והפיסקה האחרונה התחוורה לי ממש בימים האחרונים, כשנתקלתי בהרצאה קצרה ב – TED על אנשים מסוגי.
כן.. יש עוד אנשים לא מכוונים מטרה מילדות, שאוהבים לעסוק בכל מני תחומים וזה אפילו לא דבר רע.. אולי אפילו טוב?
אם מעניין אתכם לצפות בהרצאה שהורידה לי מספר אסימונים..
ונתנה לי השראה לפוסט הזה. היא כאן ⇓
httpss://www.ted.com/talks/emilie_wapnick_why_some_of_us_don_t_have_one_true_calling?language=he
אז עצה שלי? אם אתן לא יודעות מה הייעוד שלכן, אל תתבאסו ואל תכלו ימיכן במרדף אחריו, כי פשוט חבל.. תבחרו את הייעוד שלכן, תבדקו תחומים שונים שאתן נמשכות אליהם, תלמדו, תטעמו ובסוף זה יגיע. משהו יתפוס אתכן, יגרום לכן להחסיר פעימה כשתחשבו שזה הולך להיות עיסוק חייכן, ואולי אף תשלבו תחומים שונים לייעוד אחד וגם אם לא.. גם אם תישארו בעבודה שהיא לא משאת חייכן, אף פעם אל תצטערו על “כל נסיונות השווא” כל מה שלמדתן יכול לגרום לכן אושר גם כתחביב או מקצוע נלווה.
ואני? כבר מתחילה ללמוד שוב עוד חלום שלי ואולי הוא יהיה הייעוד שלי?
ואולי זה שאני כאן כותבת ומשתפת אתכן, זה גם סוג של ייעוד, או לפחות הגשמת חלום.
אם התחברתן וגם אם יש לכן תובנות מהפוסט, אנא שתפו אותי כאן בתגובות ..
