מרבית הילדים מקבלים את פרידת הוריהם במכלול של רגשות שליליים, חלקם עצובים, חלקם מאוד כועסים וחלקם פשוט חשים חוסר אונים מאי יכולתם להשפיע על המצב.
גם כאשר הם חווים בית עם ויכוחים בלתי פוסקים, חוסר שלווה ובמקרים קיצוניים אפילו אלימות ברמה זו או אחרת, עדיין מנקודת מבטם, פרידת ההורים מאוד מפחידה ומאיימת.
הורים נתפסים, במיוחד בקרב ילדים קטנים, כגיבורי העל שלהם, דמויות אהובות כל יכולות ואלה שתמיד יהיו שם בשבילם ויגנו עליהם, ואם נרצה לפשט האם משולה לנסיכה זינה והאב לסופר מן.
קשה עד בלתי אפשרי לאמוד איזה נזק נפשי ייגרם לילדים עקב הגירושין, אך הוא קיים ללא ספק ברמות שונות אצל ילדים שונים, אך לנו ההורים יש השפעה לא מועטה בנושא.
האם לספר לילדים על הפרידה מראש
לא משנה מהו גילו של הילד, חייבים לספר להם על הפרידה. היו בטוחים שגם אם נראה לכם שלילדים אין מושג, רוב הילדים מודעים למצב של ההורים, חלקם לעיתים שואלים בחשש את אחד ההורים, האם הם יתגרשו וחלקם שומרים את החששות בליבם. חוסר הוודאות גורמת להם לחרדות.
לכן חשוב מאוד לעדכן אותם מבעוד מועד שאתם מתכוונים להפרד ומה בדיוק הולך לקרות, היכן יגורו, מתי יבקרו את ההורה השני, מה עומד להשתנות ומה יוותר על כנו. ככל שידעו יותר על העתיד להשתנות כך יהיה להם קל יותר לעכל את הבשורה ולהתחיל להסתגל לרעיון.
כיצד הילדים יגיבו
תגובות הילדים יכולות להיות מגוונות, תלוי בכל מני גורמים, אופיו של הילד, האם הוא מחצין רגשות או יותר מופנם, האם נחשפו למריבות או אלימות (גם מילולית) בעבר. חלקם יכולים להביע חרדה לעתיד ואפילו יכולים לבכות ולבקש שלא תעשו זאת, חלקם יגיבו בכעס ויש גם שיגיבו באדישות.
אך אלו הן התגובות הראשוניות ואם יש עוד זמן מה עד לפרידה הממשית, חשוב שתיזמו מדי פעם שיחה עם הילדים על הנושא. הרבה פעמים ילדים לא מעלים את הנושא כאילו לא עלה כלל על הפרק, בתקווה שיעלם.
התגובות ישתנו כאשר הפרידה הפיזית תצא אל הפועל והילדים יצטרכו לפגוש את השינויים בחיי היום יום, הפרידה מההורה שאינו משמורן, לינה בשני בתים נפרדים ועוד. כאן התגובות יכולות להשתנות, ילדים שהגיבו בהתחלה באדישות, יכולים עתה להביע כעס או חרדה. וילדים אשר קודם לכן בכו וחששו, מרגישים שהשד אינו כזה נורא ומגיבים הרבה יותר מתון.
בעידן שלנו, כשיש לא מעט גירושין, הילדים גם פוגשים במסגרות החינוך, חברים שהורים גרושים ולכן זה מקל מעט על ההסתגלות.
בסופו של דבר רוב הילדים מסתגלים למצב החדש.
מתי בדיוק לספר
אין עיתוי מדוייק, אך צריך לקחת בחשבון לתת לילדים זמן לעכל ומצד שני אין צורך לספר חצי שנה ויותר מראש, כי אז הציפייה מלווה בחרדות וחלק מהילדים אף עשויים לטפח תקוות שהיות וזמן רב עבר וזה לא קרה, אז אולי זה לא יקרה כלל, כמובן בהנחה שאין סיכוי שהם ישמעו על כך ממישהו אחר מלבדכם.
שיקול נוסף הוא גיל הילד, לילדים קטנים עדיף לספר שבועות ספורים מראש בסמוך לפרידה הפיזית, אחרת הם ישאלו אתכם כל יומיים אם הגיע כבר הזמן. לילדים גדולים יותר שיכולים לאמוד זמנים, רצוי לספר חודש חודשיים מראש.
מה לספר
גם כאן יש משמעות לגילו של הילד, לילדים קטנים רצוי לספר על הפרידה בקצרה ולהעביר מסר ברור, שאתם לא מסתדרים למרות שניסיתם ולכן החלטתם להפרד ולחיות בנפרד, אפשר להמחיש להם עם הדגמה שכאשר הם לא מסתדרים עם חבר באופן קבוע, הם בוחרים לא לשחק איתו יותר. אפשר גם להיעזר בספרי ילדים הממחישים גם ציורית את עניין פרידת ההורים.
לילדים הגדולים יותר, אפשר לספר במושגים שהם כבר מבינים, שאתם כבר לא נהנים מהקשר ומהשהייה אחד במחיצת השני, שלא נעים לכם לריב כל הזמן ואתם רוצים שלכולם יהיה נעים יותר.
לבוגרים אפשר להגיד גם שנגמרה האהבה. רצוי שההורים יסכמו מראש מה מספרים ויהיו אחידים, כדי לא לבלבל את הילד עם גרסאות שונות. לא משנה הגיל חשוב ביותר להבהיר להם שאין להם שום קשר לבעיות שהתגלעו בין הוריהם, אין להם שום אחריות למצב ושהגירושין הם בין ההורים בלבד.
עוד חשוב להדגיש, שאמנם אתם נפרדים, אך רק אחד מהשני ולא מהילדים. אתם תמשיכו לאהוב אותם כבעבר, להיות איתם ולתמוך בהם.
אם ההורה שעוזב את הבית, כבר יודע היכן יגור, אפשר לשתף ולקחת את הילדים לבקר את הבית החדש.
לסיכום
חשוב לעדכן את הילדים בכל גיל ולתת להם זמן לעכל.
בכל מהלך והחלטה קחו בחשבון את הילדים שלכם, אלו שהבאתם לעולם באהבה רבה וחשבו איך להקל עליהם את התהליך ולא להפוך אותם לכלי נשק אחד נגד השני.
אתם עוברים תהליך מורכב וקשה, אך גם ילדיכם עוברים זאת וגם אם אתם מאוד כועסים אחד על השני או שהפרידה היא החלטה חד צדדית והורה אחד פגוע יותר ,עדיין הילדים שלכם לא צריכים להיות מעורבים בזה.
ככל שתשכילו להשאיר את “המלחמה” רק בניכם ולשים את טובת ילדיכם תמיד מנגד, כך תעזרו להם לצלוח את התקופה הקשה, לעכל, להסתגל למצב החדש ולהפחית את הצלקות העתידיות מחוויה זו.
הבהרה: איני פסיכולוגית, הפוסט נכתב מניסיוני האישי ומלימודיי בתחום הגישור והתמחות בגישור משפחה.
אם הפוסט תרם לכן, או גם אם יש לכן שאלות, אשמח שתכתבו לי כאן בתגובות 🙂